פסק-דין בתיק עפ"ת 35529-06-12

המערער הוא בעל הדין בבימ"ש קמא על פי כתב אישום שייחס לו נהיגה בשכרות ביום 6.2.10.

המערער כפר במיוחס לו, בשלב מסויים הודה וכשהוא מבקש לחזור בו מכפירתו לפני בימ"ש קמא, וזאת בעקבות הסדר טיעון שנערך בין התביעה להגנה, המערער היה מיוצג אם כי לא ע"י עו"ד מגיש הערעור.

במסגרת הסדר הטיעון שונו סעיפי האישום ובמקום שכרות הואשם המערער בנהיגה תחת השפעת אלכוהול לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה, כן הוסכם בהסדר הטיעון שיוטלו על המערער 8 חודשי מאסר ע"ת, למשך 3 שנים, וכן עונשי פסילה ללא ניכוי, פסילה ע"ת וקנס.

כך טען ב"כ המאשימה, ביהמ"ש הזכיר לצדדים כי אינו כבול בהסדרי טיעון ואז טען ב"כ הנאשם לעונש וביקש לכבד את ההסדר,הפנה למצבו הרפואי הלא תקין של המערער, לעובדה שהוא אינו עובד וחי בגפו.

בימ"ש קמא לאחר טיעונים לעונש גזר על המערער קנס של 1,500 ש"ח, פסילה ע"ת ומאסר ע"ת כמוסכם וכן 350 ימי פסילה בפועל.

על רכיב אחרון זה של גזה"ד הערעור.

טוען ב"כ המערער כי העונש אינו מידתי משום שעסקינן בעבירה שפסילת המינימום בגינה 3 חודשים בלבד, שבתי המשפט בעבירה של נהיגה תחת השפעה של אלכוהול נוהגים ליתן עונשי פסילה ברמות של 3 חודשים, כך שעונש הפסילה שהוטל על המערער אינו מידתי.

עיינתי בגליון הרשעותיו של המערער הן זה הפלילי, הן זה התעבורתי. האחרון מחזיק 64 הרשעות בדין, מדובר במי שהוציא רשיון נהיגה בשנת67. המערער יליד 1946.

אסכים שיתכן שעונש הפסילה הינו ברף הגבוה של הענישה, אך לא אוכל להסכים שהעונש הוא כה מוטעה או לא מידתי שמצדיק התערבות של ערכאת הערעור. לא הוסכם בין הצדדים בהסדר הטיעון מה תקופת הפסילה, נראה שניתן לגלות שהיתה כוונה להחמיר בפסילה  באמירה של הצדדים:

"עונש של פסילה ללא ניכוי", ובכל אופן לא נאמר דבר המצביע על הצורך של בימ"ש קמא להטיל תקופת פסילה בפועל ספציפית. אזכיר שוב הפעם, שפסילת מינימום אינה אמירה שמדובר בעונש נוסף או ממוצע, אלא שמדובר בעונש שאין לרדת ממנו, למעט בנסיבות מיוחדות, נכון שעונש הפסילה שהוטל גדול קרוב ב- 4 פעמים לפסילת המינימום אך בנסיבות מקרה זה איני מוצא לנכון להצדקה להתערבות, והערעור נדחה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ו תמוז תשע"ב, 05/07/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: ליאת כהן התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: